בטל הכללמי שייכים הפיצויים שנצברו בביטוח מנהלים משתתף ברווחים
לא פעם עולה הטענה האם המעסיק יכול להשתמש בערך פדיון הפיצויים למס לצורך חישוב השלמת הפיצויים לעובד.
פסיקה חדשה של בית הדין הארצי לעבודה קובעת, כי ערך פדיון הפיצויים בפוליסה משתתפת ברווחים יחושב בהתאם לערך פדיון פיצויים למעסיק ללא מרכיב הרווחים והמעסיק יידרש בהשלמתם. טענה זו הועלתה לאחרונה בערעור שנדון בבית הדין הארצי לעבודה אשר חייב את המעסיק לשלם לעובדת את השלמת פיצויים ולחשב את החבות בהתאם לערך פדיון הפיצויים למעסיק ולא מתוך ערך פדיון הפיצויים למס.
תקנות מס הכנסה קובעות
ערך הפדיון של מרכיב הפיצויים בחשבון קופת ביטוח, יהיה סך כל התשלומים ששולמו למרכיב הפיצויים בחשבון קופת הגמל, בתוספת רווחי הקופה שיוחסו למרכיב הפיצויים על פי תקנה 49ב, והכל בניכוי ההוצאות שיוחסו למרכיב זה (להלן – “צבירת הפיצויים”)
תקנה זו שנוספה רק בשנת 2003 והיא אינה רלוונטית לפוליסות ביטוח מנהלים ששווקו עד לדצמבר 2003, בפוליסות אלו הרווחים על כספי הפיצויים נצברו בחשבון כספי התגמולים ואילו לכספי הפיצויים נוספה הצמדה למדד.
הסדר זה הוביל לכך שכספי הפיצויים בפוליסה היו נמוכים מערכם הריאלי ואילו הרווחים הופנו לתגמולים שמלכתחילה באותן השנים היו פטורים ממס.
בראשית שנות ה – 90 בהוראת מס הכנסה נוספו בפוליסות ביטוח מנהלים שתי הגדרות לערך פדיון הפיצויים: פדיון פיצויים למעסיק ו – פדיון פיצויים למס.
ערך פדיון פיצויים למעסיק
ערך פידיון פיצויים למעסיק יהיה הנמוך מבין : הפרמיות ששולמו לרכיב הפיצויים שהן צמודות למדד לבין הפרמיות ששולמו לרכיב הפיצויים כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות.
ערך פדיון הפיצויים למעסיק ישמש את המעסיק לצורך חישוב השלמת הפיצויים למעסיק בסיום עבודה במקרים בהם העובד אינו חתום על סעיף 14 והוא זכאי להשלמת פיצויים, לדוגמה במקרה של פיטורים.
ערך פדיון פיצויים למס
ערך פדיון פיצויים למס ישמש את המעסיק לצורך חישוב חבות העובד במס בסיום העבודה. ערך הפדיון יחושב באופן הבא: לצרכי חישוב הפיצויים החייבים במס יכפילו את ערכי הפדיון בפוליסה ביחס שבין הפקדות לרכיב הפיצויים לבין %90 מהפרמיה.
במרבית המקרים, ערך פדיון הפיצויים למס יהיה גבוה יותר מאשר ערך פידיון הפיצויים למעסיק. נתון זה ישמש את המעסיק לצורך מילוי טופס 161 ולצורך התחשבנות העובד מול רשות המיסים.
עמדת הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון
הממונה ציין כי המדובר בתקופה במהלכה טרם נכנס לתוקף צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (משנת 2008) וטרם נחקק סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס”ה- 2005 (להלן – חוק הגמל) כך שלעובד עדיין לא ניתנה זכות הבחירה בכל הנוגע לבחירת קופת הגמל בה יבוטח.
המשמעות היא, כי ביטוחו הפנסיוני של העובד בשנים אלה וההפקדות שנעשו עבורו לקופת ביטוח מנהלים משתתפת ברווחים, נעשו אך ורק מתוך הסכמה של המעסיק לכלל התנאים שנקבעו בפוליסות, ובכלל זה התנאים לעניין חישוב פדיון הפיצויים.
מכאן שהמדובר בהוראה מפורשת המשקפת את הסכמת הצדדים ולכן היא מחייבת את המעסיק.
לסיכום
- בפוליסות ביטוחי מנהלים ששווקו עד לשנת 2004 (ביטוחי מנהלים משתתפים ברווחים) הרווחים נצברים לרכיב התגמולים וערך פדיון הפיצויים למעסיק יחושב כאשר הפיצויים צמודים למדד.
- במידה והעובד לא חתום על סעיף 14 המעסיק יידרש בהשלמת פיצויים בהתאם לערך פדיון הפיצויים למעסיק אך חבות הפיצויים למס הכנסה תחושב בהתאם לערך פדיון פיצויים למס.
- עובד שחוסך בפוליסה מסוג זה ובוחר לנייד את הכספים לקרן פנסיה או לקופת גמל, עשוי להיפגע מכיוון והשלמת הפיצויים בסיום עבודה תחשוב בהתאם לשווי הכספים שיועבר לרכיב הפיצויים במוצר החדש.